אל תעלו בהר - ראיון עם הגרז"נ גולדברג שליט"א

 "דעתם של כל גדולי ישראל מקובלת עליי יותר מאלה שקמו לאחרונה להתיר את האיסור. האם הם לוקחים אחריות על המונים שייכשלו בגללם באיסור כרת מדאורייתא?!" | הגאון הגדול ר' זלמן נחמיה גולדברג שליט"א מגיב לשמועות שמפיצים בשמו כאילו הוא מתיר ליחידים לעלות למקום המקדש.

על שולחנו של הגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג מונח עתה כרוז לחתימה. עניינו: איסור העלייה להר הבית בזמן הזה. השבוע התברר לרב כי גורמים המעודדים את העלייה, בניגוד לדעתם של גדולי ישראל, משתמשים בשמו. הם מפרסמים כי הוא, מענקי ההוראה שבדור, מורה היתר בדבר בחשאי. כתוצאה מהתעמולה הכוזבת, גורמים לאנשים לעלות להר באיסור.

כששמע זאת הגרז"נ, נחרד עד עמקי נשמתו: "וכי אני אכנס במקום גדולים ואתיר את שאסרו כל גדולי ישראל מקדמא דנא?" אמר, ומיד התיישב להוסיף שורות למכתב שעליו חתמו חמישים גדולי ישראל בשנת תשכ"ז: "דברי הרבנים, גדולי הדור הקודם, אינם צריכים חיזוק", הוסיף הרב בכתב ידו, "ובוודאי שאיסור חמור הוא לא לקבל דבריהם. ולכן, מצווה גדולה לפרסם דבריהם". הגרז"נ ביקש לוודא כי הדברים יפורסמו, למען הסר מכשול.

האנשים האלה טוענים כי נהירים להם גבולות הר הבית: הם יודעים היכן מותר לדרוך והיכן אסור, ולכן הם מקלים ראש באיסור הנחרץ שהטילו גדולי ישראל. מה התשובה לזה?

הגאון הגדול רז"נ גולדברג: "אני שואל אותם: אם כן, מדוע לא תתקעו בשופר בראש השנה שחל להיות בשבת? חז"ל אסרו זאת בשל גזירה שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים כדי להתלמד. נו, תאמרו שאתם סומכים על עצמכם שלא תעבירו אותו ארבע אמות, ותתקעו בשופר נגד דעת חז"ל. בדיוק כפי שזה מופרך בעניין תקיעת שופר בשבת, כך זה מופרך בעניין עלייה להר הבית בזמן הזה. ואני חושב שאף יותר מכך: כשמדובר בחשש העברת שופר ארבע אמות בשבת – החשש רחוק לכאורה; כשמדובר בגבולות הר הבית – כאשר חוט השערה מפריד בין מקום שמותר להיכנס בו בטהרה למקום שחייבים על כניסתו כרת מדאורייתא בזמן הזה, כשאנו טמאי מתים – החשש גדול לאין ערוך".

"אתה רואה" מוסיף הגרז"נ, "כמה החמירה התורה בדיני טומאת מקדש וקודשיו. חז"ל אומרים שכל החטאות באות משום טומאת מקדש, כל קרבן חטאת בא לכפר על העוון של כניסה למקדש בטומאה. הגמרא דנה מה עושים עם קרבן שנשאר מה'רגל' הקודם, ואומרת שאפשר להקריבו על טומאת מקדש. בתחילת מסכת שבועות מקדישה הגמרא דפים שלמים לעניין הזה. ממילא אנו רואים שמאוד חוששים לטומאת מקדש. התורה כל כך החמירה בדבר הזה. אז כיצד ניתן להתיר את הדבר?!"

הם אומרים שישנו השיקול הלאומי: לדבריהם, אי אפשר להשלים עם מצב שבו מוסלמים נכנסים להר הבית ויהודים לא.

"וכי גדולי ישראל שהכריעו לאיסור העלייה להר הבית לא ידעו את השיקול הזה?" שואל הגרז"נ גולדברג רטורית. "אז שישאלו את גדולי הדור".

הם טוענים שמאז תשכ"ז השתנו הנסיבות: המוסלמים מבקשים למחוק את ההיסטוריה היהודית ולכן, כביכול, צריך לקבוע טריטוריה...

הגרז"נ גולדברג: "שום דבר לא השתנה. מה שכתבו גדולי ישראל שריר וקיים גם כיום, עד ביאת המשיח".

יש מהם שטוענים שעם השנים השתכללו המדידות ואפשר לקבוע גבולות ברורים בהר הבית. מה התשובה לזה?

"יש מחלוקת בדבר. קיימות דעות שונות לגבי המיקומים השונים בהר הבית, היכן הייתה העזרה והיכן קודש הקודשים. אבל גם אם נאמר שאפשר לדעת בוודאות גמורה היכן ניתן לעלות – כאשר עולים כל כך הרבה אנשים, כיצד אפשר להיזהר שהעולים לא יתקרבו אל הגבולות האסורים באיסור כרת? – כשעולים רבים אי אפשר להשגיח בכך. מי יכול לקחת אחריות על כך שבגללו יהודי אחר ייכשל באיסור כרת מדאורייתא?!"

"גדולי ישראל כותבים במפורש", אומר הרב ומצטט מתוך פסק ההלכה של גדולי ישראל: 'ברבות הימים נעלם מאיתנו המקום המדויק של המקדש, וכל הנכנס אל שטח הר הבית עלול להיכנס מבלי יודעים אל מקום המקדש וקודש הקודשים – ואז יכשל באיסור חמור של כרת חס-ושלום. לפיכך אנו חוזרים ומזהירים שבל יהין איש ואישה להיכנס לכל שטח הר הבית, בלי הבדל דרך איזה שער שנכנסים בו...'

"איך יעלה על הדעת להתיר דבר שגדולי ישראל, מכל החוגים, אסרו אותו באופן חד-משמעי?!" שואל הרב.

כיצד יש מתירים לעצמם לעלות להר כנגד הפסיקה המפורשת של כל גדולי הדור הקודם?

"אני צריך להסביר אותם?!" תמה הרב. "שהם יסבירו. דעת גדולי ישראל היא שאסור להיכנס בזמן הזה בכלל. בקלות אפשר להיגרר למקומות שאיסורם כרת, וגם אם לא – היתר הכניסה בהכרח יגרום ליהודים אחרים, שאינם בקיאים, להיכשל. בדיוק כמו בתקיעות שופר בשבת".

הרב מהרהר מעט, ואחר מוסיף: "עד כדי כך מגיעה חומרת הדבר, שהמהרי"ל דיסקין זצ"ל לא היה מתקרב אפילו אל הכותל המערבי. הוא חשש שמא הכותל כבר נמצא בתחום העזרה. אז הוא היה עומד מרחוק, וגם אז – רק לאחר שטבל. ולא סתם במקווה, אלא במעיין השילוח, שמטהר גם מטומאת זבין. אז הרבנים בכל הדורות החמירו בדבר, ואנשים בדורנו רוצים להתיר ולחלוק עליהם?!"

מה התשובה לטענתם שגם לגויים אסור להיכנס להר הבית, וכביכול 'אם הגויים נכנסים אז צריך להפגין שליטה יהודית'?

"הגוי לא שואל אותי, ולכן זה לא באחריותי. נוסף על כך, מסתבר שביחס לגוי זהו איסור דרבנן. אנו מצווים על כך מדאורייתא ומוזהרים באיסור כרת".

 

'צריך להציב שומרים'

לפני חמישים שנים, כאשר שוחררה ירושלים המזרחית ובכללה הר הבית, הרבה הגרז"נ גולדברג לדון עם חותנו, מרן הגרש"ז אויערבאך, בחומר איסור העלייה להר הבית בזמן הזה. הרב זוכר היטב כיצד התנהל תהליך ההחתמה של כלל גדולי אותו הדור, וחולק עמנו דברים שהתרחשו מאחורי הקלעים:

"אני זוכר כאשר גדולי ישראל חתמו על הכרוז לאיסור העלייה להר הבית, הייתי עם מורי וחמי זצ"ל, והמתינו שיגיעו החתימות מכל גדולי ישראל. היו דיונים ארוכים לגבי סדר החתימות. היה גם עניין עם הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל, שהתמהמה מספר ימים מלחתום על הכרוז, משום שהיו כלולות בו המילים 'איסור כרת'. הוא אמר שישנה מחלוקת בין הרמב"ם לראב"ד האם דין כרת שייך בזמן הזה אם לאו – הרמב"ם פוסק שיש דין כרת, ואילו הראב"ד חולק עליו (אם כי, לדעת רבים אף הראב"ד אוסר את הכניסה להר ולכל הפחות מדרבנן). הרב אברמסקי אמר: 'וכי אני יכול להכריע בין הרמב"ם לראב"ד?' לאחר מכן התברר לו שה'מגן אברהם' מכריע כדעת הרמב"ם, שיש כרת בזמן הזה, ואז הוא חתם על הכרוז".

הרב אהרן גולדברג, בנו של הרב, המשתתף בשיחה, היה במשך שנים יד ימינו של סבו, מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל. הוא נזכר כיצד סבו תמך במיזם הצבת השומרים בשער המוגרבים, שאותו ייסד הגה"ח רבי משה וובר זצ"ל. "סבי" הוא מספר, "שילם מכספו על הדפסת הכרוז המקורי נגד העלייה להר הבית ולהפצתו בישראל. סבא גם שילם מכיסו על הצבת השלט שהיה קבוע בשער המוגרבים, שבו קובעת הרבנות הראשית ש'אסור לכל אדם לעלות להר הבית מפני קדושתו'.

"סבי הגרש"ז זצ"ל גם השתתף בתשלום משכורתם של השומרים מכיסו, ובכל עת שהיינו באים להתפלל בכותל המערבי – היה מבקש ממני שאלך לוודא שהשומר עושה את מלאכתו ומתריע בפני יהודים על חומר האיסור לעלות להר הבית. הוא כתב מכתבים לנדיבי עם שיתמכו בגר"מ וובר זצ"ל שכל השנים נשא בעולם החזקת השומר". לאחר פטירת הגרש"ז, דרבן מרן הגרי"ש אלישיב את המופקדים על הכותל להמשיך בהצבת השומר, אולם בשנים האחרונות בין היתר בשל לחצים שהפעילו תנועות העולים להר הבית, פסקה המסורת.

שאלנו את הרב: יש עניין להחזיר את השומרים?

הגרז"נ גולדברג: "בוודאי שיש עניין. על פי שכל, צריך לעשות כל דבר כדי למנוע תקלה.

"לפני הקמת המדינה", מוסיף הרב, "לא היה צורך בשומרים. בירושלים ידעו הכל שאסור לעלות להר הבית. רחבת הכותל הייתה קטנה. לאחר השחרור וההתעוררות הלאומית, אנשים החלו להיכשל, גם יהודים שומרי תורה שאינם תלמידי חכמים. הם לא ידעו על האיסור לעלות להר הבית, משום ששנים רבות השאלה הזו לא הייתה קיימת. לכן – דעת גדולי ישראל הייתה שצריך להציב שומר. העניין הזה לא השתנה כיום".

בירושלים שלפני הקמת המדינה לא היה מושג של עלייה להר הבית?

"בכלל לא. יש סיפור עם מונטפיורי שנכנס להר הבית בתוך תיבה, מתוך מחשבה שהעצה הזו תציל אותו מאיסור. גדולי ישראל התנגדו לכך. אבל היה ידוע שלהר הבית לא נכנסים. אתה רואה מה כתבו גדולי ישראל..."

יש מי שאומרים: הרגש ההיסטורי כלפי מקום המקדש אינו מאפשר לנו לראות כבלע את הקודש – כיצד גויים נכנסים באין מפריע.

"נו, זהו רגש טבעי. הם לא הראשונים שמצטערים על כך. הגמרא מספרת בסוף מסכת מכות על רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע שבכו כאשר ראו שועל שיוצא מבית קודשי הקודשים. יש אומרים ש'שועל' זהו 'ישמעאל'. לכן צריך לחכות לביאת המשיח ולהתפלל לגאולה. אבל האם זה אומר שמותר לפרוץ גדרי הלכה?!"...

"לפני כמאה וחמישים שנה ביקש הרב צבי הירש קלישר להתיר הקרבת קרבן פסח בהר הבית בזמן הזה, מדין 'טומאה הותרה בציבור'. הוא כתב על כך לרבי עקיבא איגר זצ"ל, ורעק"א התנגד. אחת הבעיות הייתה שאין אפשרות לדעת היכן היה המיקום המדויק של המזבח, ואין להקריב שלא במקום המזבח. הגמרא אומרת שכשעלו מבבל לבית שני, הגיעו שלושה נביאים מבבל, אחד מהם כדי לגלות היכן מקום המזבח. יש שם שאלה, איך מאמינים לו על פי הנבואה, והרי 'לא בשמים היא'. מתרצת הגמרא שלגבי מקום המקדש כן מקבלים מהנביא, משום שנאמר 'במקום אשר יבחר השם'. אז אם רבי עקיבא איגר והחתם סופר התנגדו – איך אנחנו יכולים להתיר?!" כשכל גדולי מכל החוגים חותמים מפורשות, אי אפשר לערער על זה".

ישנו חבר כנסת מפעילי הר הבית שמתייחס לפסיקתם של גדולי ישראל כאל "פשקוויל", רח"ל.

"נו, אני שמח שאני בצד של גדולי ישראל ולא בצד שלו", מגיב הגרז"נ.

ולגבי מה שעולי ההר אומרים שבתשכ"ז, עת החתימה על הכרוז, לא השתלטו הערבים על ההר ולכן לא היה עניין מיוחד בכניסת יהודים?

"הלכה היא הלכה". 

ומה עונים להם על טענתם שלפיה 'זהו חילול השם שגויים שולטים בהר ויהודים לא?'

"במקום להתעסק בעלייה להר באיסור – שיתפללו שיבוא משיח במהרה". 

בסיום השיחה, מספר בנו של הרב: "פעם אחת הלכתי עם סבא (מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל) ברחוב, וברוך מרזל, איש חברון, הגיע לקראתנו. הסבא חיבב אותו ואת הדבקות שלו בקברי האבות. הסבא שאל את מרזל: 'האם אתה מהחבר'ה שעולים להר הבית'? מרזל השיב בשלילה. מרן הגרש"ז נענה: 'יש לך מזל שאינך עולה, כי אחרת לא הייתי מדבר איתך'...

Please reload

תנועת "מורא מקדש" קמה ע"י אנשי תורה ואמונה, השואפים להביא לידי ביטוי והעצמה, את דעת התורה, הפשוטה הברורה והמקובלת, בדבר היחס הנכון אל מקום המקדש והר בית ד'.

מורא מקדש