שאלות נפוצות

האם יש סיבות לאסור עלייה להר הבית בימינו?


כן. מכמה סיבות: א.מכיוון שיש חשש לאיסור כרת בכניסה לחלק מהמקומות, ויש ספק הלכתי בבירור הגבולות של מיקום ההר והעזרות, אזי נאסרת הכניסה לכל ההר. כמו שמצינו בהלכות נידה בבית יוסף "וכיון דכל הני רבוותא מספקא להו [וכיוון שכל אותם ראשונים ספק להם] אין להקל בדבר שהוא ספק איסור כרת". ב. הרבנות הראשית לדורותיה עוד מימי הרב קוק אסרה בתוקף את העלייה להר, ועלינו להיות כפופים לפסיקתה ההלכתית במיוחד בענייני ציבור. ג. העליה להר בשלב זה יוצרת תחושה כי על ידי מעשים פרגמטיים נקדם את בניין בית המקדש ומסיחה את הדעת מהעבודה הקשה שעלינו לעבור כדי להיות ראויים לבית המקדש. במקום כל כך קדוש טעות כזו אינה רק הסחת דעת אלא מהווה פגם אמיתי בשורש חיינו. האם יש בנו מספיק תורה והלכה, האם אנו מספיק עובדי ה' ומוכנים להלכות טומאה וטהרה. האם עם ישראל כולו שייך למושגים של טומאה וטהרה, שלא נדבר על קדושה. האם חילול שבת בפרהסיא מספיק מפריע לנו, האם הצניעות בעם ישראל נמצאת במקום של 'עם קדוש אתה לה' אלוקיך'. אמר הקב"ה לטיטוס 'קמח טחון טחנת בית חרוב חרבת' טיטוס לא החריב את בית המקדש באמת, אלא רק היה יד שנשתלחה בו על ידי הקב"ה. מצפים אנו כל כך ליום בו נשמע את הקול הנאדר בקודש 'בית בנוי בניתם'. יש לנו תפקיד כל כך גדול, ראוי שנתמקד בו.




האם באמת יש ספק הלכתי ביחס לגבולות, הרי יש הטוענים שהגבולות ברורים ויש מקומות שניתן לעלות ללא כל חשש?


קיימות מחלוקות בין הראשונים לגבי היחס בין מקום המקדש ומקום העזרות. מרבים לצטט את הרדב"ז אך קיימות שיטות נוספות בראשונים שחלקו עליו (לדוגמא הכפתור ופרח שחקר את הנושא) ולפי שיטתם העליה ודאי אסורה. ומכיוון שאין מסורת ברורה כיצד נהגו אנשי ירושלים אין להסתמך על הרדב"ז. גם בימינו קיימות דרכי מדידה רבות, אמנם לפי חלק מהשיטות ישנם מקומות מסויימים שניתן להיכנס אליהם אחרי טבילה אך לשיטות האחרות הדבר אסור לחלוטין וקיים חשש של כניסה למקומות שאסורים לטמאי מתים. בודאי שבמצב כזה יש להימנע מכל עליה מכיוון שנכנסים בספק כרת, וכמו בכל ספק דאורייתא יש להחמיר וכ"ש בספק כרת יש להחמיר שבעתיים. חשוב לדעת שגם הרב זלמן קורן, שעל מדידותיו מתבססים רוב העולים נמנע נעליה להר.




שמעתי שיש האומרים שקיימת מסורת, ומאז ומתמיד עלו יהודים להר הבית?


ראשית צריך להבהיר דבר עקרוני בענייני מסורת, מסורת לא נלמדת בספרייה מספרים, מסורת היא שמועה שעוברת מאב לבן או רב לתלמיד. שמענו עדות מפי הרב אברהם שפירא שהיה ילד (לפני כמאה שנה) בירושלים ואמר שלא התקרבו כלל לאזור הר הבית. יבוא אחד ויטען כי מצא בספר על פלוני שעלה וכדומה, אין לזה שייכות למסורת, כפי שאמרתי מסורת לא צריך לחפש בספרים.




גם בלי מסורת, למה שלא נתיר לעלות אם נחמיר את כל שיטות המדידה יחד?


הבעיה היא שאם נחמיר את כל שיטות המדידה יחד לא יישאר שום מקום לעלות בהיתר. שהרי לחלק מהראשונים מקום המקדש בדרום ההר ולחלק מהראשונים בצפון (מחלוקת רא"ש ורמב"ם). וכבר נשפכו על כך קולמוסים רבים בהסבר שיטות הראשונים, ומכל מקום מידי ספק לא יצאנו, ולא ניתן לומר שאנו סומכים על כל השיטות המחמירות. [לעיון מעמיק ראה בנספח הפניות למקורות בסוגיא]




לרבנות הראשית אין כח לגזור גזירות חדשות על עם ישראל, מדוע שנהיה כפופים לה?


הרבנות הראשית לא המציאה איסור אלא גדרה גדר על פי מה שהיה נהוג מימי קדם. מתוך ראייתם העמוקה והרחבה של כל הציבור היהודי הבינו שיש לגדור בפני עוברי דרך, שלא להביא את עם ישראל לידי מכשול. כאשר נפרצה הגדר ועלה הברון רוטשילד, בניגוד למנהג הרווח, כל רבני ירושלים הזדעזעו מכך והוציאו כרוזים עם ההלכה הידועה שאין להיכנס אל ההר כלל. בגמרא מסופר על רבן גמליאל ורבי יהושע שנחלקו באיזה יום יחול יום הכיפורים. רבן גמליאל שהיה נשיא גזר על רבי יהושע לקבל את פסיקת נשיא ישראל מתוקף מעמדו. הרצי"ה קוק קבע שלרבנות מעמד של נשיא ישראל. יתרה מכך, אין אנו יכולים לקבול על כוחה של הרבנות כאשר איננו כפופים לה. כיוון שכל כוחו של הרב תלוי בכך שהציבור קשוב לו ולתורתו, ורק כך יש לו סייעתא דשמיא בפסיקה ובהנהגה. הגר"א אומר שמתן תורה היה בהר סיני משום ששם היו כאיש אחד ובלב אחד כלפי משה רבינו (בחניות לפני הר סיני חלקו עליו). אם אנו רוצים להגדיל את עוצמתה של הרבנות בישראל חובה עלינו לתת יד לשם כך.




הרבנות הראשית היא גוף המונע ממניעים פוליטיים, מדוע שנהיה כפופים לו?


הבחירות לרבנות הראשית נקבעו על ידי הרב קוק, אמנם נעשו בו שינויים מסויימים אך רוב הקולות הם של אנשים יראי ה'. בסופו של דבר כך הדרך של הציבור לשים אחד בראש, על ידי בחירות. צריך לדעת שהחשיבות של הרבנות הראשית היא לאין ערוך. בשנים האחרונות ראינו כמה חשובה הרבנות: היא בולמת גיורים שלא כהלכה, כשרות שלא כהלכה, כניסה של רפורמים לתוך גורמים ממשלתיים, שמירה על הכותל ועוד דברים רבים שאיננו יודעים. הרפורמים שמים הון רב על מלחמתם ברבנות הראשית, מפני שהם מבינים שלולא הרבנות הרפורמה מקבלת לגיטמציה. יש אורתודוכסים יש רפורמים ויש קונסרבטיים – זרמים ביהדות ח"ו. זה המשמעות הישירה של ביטול הרבנות הראשית. עד כאן עסקנו בסור מרע של הפגיעה ברבנות, אך יש להבחין יותר מכך. המשמעות הרוחנית שישנו גוף ממשלתי מעוגן בחוק עם סמכות הלכתית מפיחה רוח בממשלה ובמדינה כולה. יש נשמה לגוף הזה שנקרא מדינת ישראל – רבנות ראשית. לפגוע ברבנות זה לעשות חור בספינה שלנו, כי דבר כזה גורר שפלות רוחנית ומעשית לכל המדינה.




למרות זאת, הרי אני כאדם פרטי יכול לעשות דברים המותרים על פי הדין?


ב"ה עם ישראל שב לארצו, יותר איננו בגלות בה חי כל אדם חיי תורה פרטיים, וכל קהילה בשטיבלעך של עצמה. בארץ ישראל צומחת ועולה הדרישה מכל אדם להיות אחראי גם על הציבור הישראלי הנמצא סביבנו. הרבנות היא אחריות ציבורית, ולא יכול אדם לחיות בארץ ישראל באופן מנותק מהשייכות שלו לכל העם. כך אומרת הגמרא בסנהדרין "לפי שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן" – חיוב של כל ישראל ערבים זה לזה הנלמד שם בגמרא מתחיל בארץ ישראל – גוי אחד בארץ, בארץ ישראל עם ישראל הוא גוי אחד.




ומה נעשה עם חילול ה' הנורא שקורה בהר הבית יום יום?


שועלים הלכו בו, ישמעאלים מהלכים בו. המוסלמים שנמצאים בהר בית ה' הם קליפות בלבד, אין להם שם אחיזה כלל. ככל שאנו נקדש את ה' בארץ דרך עבודת המצוות שנתן לנו הקב"ה, כך נסיר את חילול ה' מאותו מקום נשגב. "בית המקדש בטבורה של ארץ ישראל" בית המקדש הוא חבל הטבור, יש חיבור ישיר בין המצב הרוחני של עם ישראל בארץ ישראל לבין המצב של קידוש ה' בהר הבית. נוסיף תורה וקדושה, והקב"ה יסיר את חלאת הגויים מביתו. יש החושבים לעלות להר הבית כדי להסיר משם חילול ה' הנורא. אך במקום המקדש בא לידי ביטוי המצב הרוחני של עם ישראל. בדומה לאדם חולה שיש להלחם במחלה ולא בסימפטומים. כשם שהמלחמה בסימפטומים מיותרת ולפעמים פוגעת בטיפול הרפואי הכללי (לראות האם חל שיפור או לא), כך להתייחס לחילול ה' בהר הבית כבעיה עצמה פוגעת בשאלה האמיתית – מהו המצב הרוחני בעם ישראל. כפי שהכרובים הראו פנים זה לזה כאשר המצב הרוחני היה מרומם, ולהיפך.




כיצד אתה אומר שהר הבית הוא רק סימפטום, להיפך! הר הבית זה העיקר. אם נעצור את חילול ה' בהר הבית זה יגרום לקידוש ה' באומה כולה.


אמת. הר הבית הוא לא סימפטום אלא ההופעה העליונה של המצב הרוחני בעם ישראל. הנושא המרכזי הוא לא בית המקדש אלא מצבו הרוחני של עם ישראל בארצו, כפי שזעקו הנביאים כל כך הרבה "למה לי רוב זבחיכם יאמר ה'... מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי". לא יתכן לבנות בית מקדש שלישי ולחזור למצב ישן בו לא היינו ראויים לבית מקדש. נתרומם כולנו יחד, בשביל בית מקדש, בשביל קידוש ה', כאשר זה יקרה חילול ה' יוסר מאליו.




ובכל זאת ישנן מצוות שאפשר לקיים רק בעת העלייה להר הבית, למשל השתחוויה מול שער המזרח?


"ומפני חטאינו גלינו מארצנו... ואין אנחנו יכולים לעלות ולראות ולהשתחוות לפניך". נכון יש מצוות שאיננו יכולים לקיים עדיין מפני היד שנשתלחה במקדשך. הרי כבר ביררנו שאנחנו לא יכולים לעלות להר מפני הספק, אז על מצוות אלו לא ידונו אותנו בשמים.




ומה עם מצוות יראה, שנאמר 'ומקדשי תראו'?


אין ספק שמצוות יראה נוהגת גם בזמן החורבן כפי שכתב הרמב"ם בספר המצוות "מה שמירת שבת לעולם אף מורא מקדש לעולם". התורה הקדושה מלמדת אותנו שיש דברים שרק השלילה מקרבת אותנו אליהם. יש דוגמה טובה לכך – הקב"ה. ה' יתברך הוא למעלה מכל מושג ותפיסה אנושית, לכן כל הגשמה וקירוב שלו למושגים שלנו רק מרחיקה אותנו ממנו באמת (וגובלת בעבודה זרה). אותו דבר במקדש, מצות מורא מקדש נועדה בשביל להשאיר את המקדש נשגב וקרוב באמת (ולא קרוב כאילו ורחוק באמת). לכן אנו מקיימים היום מצוות מורא מקדש כאשר נעצרים בכותל ואומרים יותר מכך אנחנו לא נכנסים – דרך השלילה. ולעניות דעתי זו הסיבה שהרב קוק לא הכניס ידיו בין אבני הכותל, לא מפני החשש של טומאה אלא מפני מצוות מורא מקדש.




גם אם תאמר שמצוות אין כאן, חובה הלכתית של כיבוש ארץ ישראל יש כאן, לא פחות מיהודה ושומרון?!


דוד המלך לא ידע את זה? דוד המלך כבש את כל ארץ ישראל לגבולותיה (למעט ההרחבות של שלמה המלך) והשאיר בטבורה של ארץ ישראל את גורן ארונה היבוסי. אין לחשוד בדוד המלך שלא היה חשוב לו בית המקדש כפי שאמר בעצמו "אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה, עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב". רק בהוראת גד הנביא יצא דוד המלך, איש אשר רוח בו לכבוש את הר הבית. אם כן ודאי שיש מצוות כיבוש בהר הבית, אך יש להבחין במדריגות השונות. חז"ל אומרים שלשכת הפלהדרין הייתה חציה בחול וחציה בקודש. הכוונה שחציה חוץ לגבולות הר הבית וחציה בתוך גבולות הר הבית. אך האם לא הפריזו בדבריהם – חציה חול? והרי היא בירושלים הקדושה יותר מכל ארץ ישראל. אלא ברור שביחס לקדושת הר הבית ירושלים היא חול, וארץ ישראל היא חול ביחס לקדושה של ירושלים. מצוות כיבוש שונה בתכלית בין ארץ ישראל ובין ירושלים (כפי שאנו חוגגים באופן מיוחד את יום ירושלים), ושונה בתכלית בין ירושלים למקום המקדש.




למרות זאת הרי כתב הרמב"ן 'שלא נעזבה ביד זולתנו מן האומות' – וכעת עזבנו מקום קדוש זה לידי הירדנים?


מצוות 'והורשתם אותה' היא מצוות כיבוש הארץ שמופיעה בספר המצוות של הרמב"ן. ביאר באריכות הרב צבי יהודה פעמים רבות שמצווה זו שייכת לכלל ישראל, זו מצווה על האומה הישראלית לא לעזוב או להפקיר שטח מארץ ישראל עבור אומות אחרות. מצבנו שהמשטרה נמצאת ומשליטה סדר ככל האפשר ואין זה נחשב הפקרת השטח לטובת אומה כזו או אחרת.




אמרו לי אנשי ביטחון שאם לא יעלו להר הבית יהודים גם המשטרה כבר לא תשליט שם סדר?


כבר אמרנו שהרב הבית הוא לא מקום של חשבונות אנושיים. חילול ה' שם לא תלוי בנעשה שם, אלא במדרגה הרוחנית של עם ישראל. גם השליטה שם לא תלויה בחשבונות אנושיים, שנכונים ונדרשים בארץ ישראל כולה. השליטה על הר הבית, השלטון על הר הבית והאם נקיים מצוות כיבוש במקום קדוש זה, בימי דוד המלך היה תלוי בדברי גד הנביא, ובימינו תלוי בהשגחת ה' הפרטית הנמצאת שם במיוחד. מחשבה שככל שיותר יהודים יעלו להר תגביר את השלטון שם, נובעת מתפיסה שאנחנו יכולים בכח הזרוע לבנות בית מקדש ולכבוש את הר הבית. אך כפי שבית מקדש בלי השראת שכינה לא מועיל כלום, גם כיבוש ההר ושליטה בו בלי השראת שכינה לא יועיל. יש להוסיף שעלייה של כוחות הביטחון להר הבית לצורכי ביטחון ושליטה הותרו משום פיקוח נפש.




ההסברים שלך יפים, ובדיוק טעות כזו טעו כל הרבנים הגדולים בהסברים רוחניים שלא לעלות לארץ ישראל?


עובדתית הדברים אינם מדויקים, היו רבנים רבים שהתנגדו לחיבור לציונות בטענה של חילון הנוער. יחד עם זאת היו רבנים מגדולי הדור של אותה עת שדחפו והמריצו לעלייה לארץ ישראל (עיין בספר 'אתחלתא היא' שעוסק בכך). אמנם נכון שהיו גם רבנים שמנעו את העלייה לארץ מטעמי חילון והשכלה. אך יש לנו את הרב קוק, רבה של ארץ ישראל שדחף ככל האפשר לעלייה לארץ, ויחד עם זאת כבר באותה עת מנע ואסר את העלייה להר הבית. וכן הגר"א עודד ודחף את תלמידיו לעלות לארץ וליישבה והשמיע חילוקים ברורים בין היחס שלנו לארץ ישראל לבין היחס להר הבית. בפירוש הגר"א לשיר השירים מובא ששלוש השבועות שנגזרו, שלא לעלות בחומה שלא להרגיז את האומות ולא לדחוק את הקץ נאמרו על הר הבית ולא על כל ארץ ישראל. לכן כל הקשה ולימוד מאחד על חברו - חלילה.




'קול המון כקול שדי', קיימת התעוררות רוחנית בעם ישראל בנושא העלייה להר הבית ובוודאי יש בה אמת?


התעוררות עם ישראל לבניין הבית היא בוודאי דבר חשוב ומבורך אלא שיש לכוון אותה לאפיקים נכונים. כלל לימד אותנו רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי- בענייני עבודת ה' אין ללכת אחרי הסברה והדעת האנושית, דומה הדבר לאיש הנכנס לבית מרקחת ומחלק תרופות לפי ראות עיניו ללא שום ידע והבנה בהן. גם כאן, ביחס לדרישת בית המקדש, אין ללכת על פי רגשות הלב אלא על פי הדרכת התורה. חז"ל ורבני דורנו, שאוסרים את העלייה להר הבית, ומלמדים אותנו שלא משם נזכה לבניין בית המקדש, מדריכים אותנו שצריך לנתב את הכמיהה לכיוונים של לימוד ובירור עניין המקדש, בהלכה ובאמונה. עיקר הפער שלנו מבית המקדש הוא רוחני ולכן בזה צריך להתמקד ומשם תבוא התקומה. וכי ברורים לנו כל דיני העבודה? עם ישראל כולו מבין את הצורך והמעלה הרוחנית שיש בהקרבת הקורבנות? מי שרוצה לקחת חלק ולהיות שייך לדבר הגדול של בניין בית המקדש צריך ללכת באפיקים אלו. כמו כן צריך לחזק את אחיזתנו בסביבות הר הבית כדוגמת העיר העתיקה, עיר דוד, הכותל וכל ירושלים, הדבר נדרש כדי לטפס את המדרגה הבאה אליה אנו משתוקקים.




אמרת שרבני הדור והדור הקודם אסרו, האם דבר זה פשוט כל כך? הם נקטו עמדה ברורה בעניין?


הרב קוק זצ"ל, פירסם לפני כל חג משלושה רגלים כרוז על האיסור לעלות להר הבית, לכרוז זה הצטרפו הרבה מגדולי ישראל ורבני ירושלים. ממנו והלאה לאורך כל שנות הרבנות הראשית על רבניה השונים, וכן גדולי דור נוספים התנגדו לעליה להר הבית והמשיכו לפרסם כרוזים בעניין. הרבנות דאגה שיוצב שלט בכניסה לשער האשפות שמבהיר שהעליה אסורה. היו זמנים שאף העמידו שומר בניסה להר שהפריש את האנשים מהאיסור החמור שבכניסה להר הבית. כאשר הרבנות הפסיקה לשלם לשומר (מחוסר תקציב) הרב שלמה זלמן אויירבך שילם מכיסו לשומר שימשיך להיות מוצב שם. הרב עובדיה והציץ אליעזר כתבו על כך תשובה ארוכה בשו"ת שלהם לאסור, הרב אברהם שפירא נאם והזהיר על כך ביום ירושלים, במעמד המכובד בישיבת מרכז הרב. כך גם הייתה דעתו של הרב מרדכי אליהו ועוד רבנים רבים.





הר הבית, מושא כיסופים קדוש
כהוראת רבותינו גדולי הדורות האחרונים

מורא מקדש - לוגו

שאלה: ״אבל הרי כיום הגבולות ברורים - אם נזהרים, איזו סיבה יש לא לעלות?"

"ומקדשי תיראו" - גיליון 7

הקלטות נדירות: הרב מרדכי אליהו זצ"ל, ותלמידיו

הקלטת הרצי"ה ג׳ אלול תשכ״ח - על "החיטוטים"

אל תעלו בהר - ראיון עם הגרז"נ גולדברג שליט"א

1/2
Please reload

מאמרים מומלצים

 

מורא מקדש

תנועת "מורא מקדש" קמה ע"י אנשי תורה ואמונה, השואפים להביא לידי ביטוי והעצמה, את דעת התורה, הפשוטה הברורה והמקובלת, בדבר היחס הנכון אל מקום המקדש והר בית ד'.

מורא מקדש